פסק-דין בתיק ת"א 30919-08

הרקע:

מונחת לפניי תביעתו של מר ל.ש, יליד 1954 (להלן: "התובע") לפיצויו בגין נזקים שנגרמו לו עת רכב על אופניו ברחוב קפלן בתל-אביב ביום 03.10.06 וקטנוע בעל מ.ר 1967451 עליו רכב מר דהן משה (להלן: "הנתבע") פגע בו (להלן: "התאונה").

המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") היא חברת הביטוח אשר ביטחה את הקטנוע בזמנים הרלוונטיים.

ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס לבית החולים איכילוב שם התלונן על כאבים וחבלות בפנים בגב ובגפיים מצד ימין. הוא נבדק, צולם ושחורר באותו היום לביתו.

לאחר שהוגשו תחשיבי נזק מטעם הצדדים הצעתי ביום 26.01.11 לצדדים להגיע להסדר פשרה או בהעדר הסדר יוכלו הצדדים להסמיך את בית המשפט לפסוק על פי סעיף 4(ג') לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

בהודעה מטעם התביעה מיום 21.02.11 נכתב כי התובע אינו מקבל את הצעת בית המשפט והוא עומד על חקירתו של המומחה הרפואי. משכך קבעתי את התיק לישיבת הוכחות.

ביום 22.11.11 התקיימה ישיבת ההוכחות בה העידו התובע ופרופ' יעקב נרובאי וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בע"פ.

משאין מחלוקת בין הצדדים באשר לכיסוי הביטוחי ולשאלת החבות אדון בעניין הנכות והנזק בלבד.

דיון והכרעה 

הנכות הרפואית

על פי המוסכם בין הצדדים נבדק התובע על ידי פרופ' יעקב נרובאי, מומחה בתחום האורטופדיה. בחוות דעתו כתב המומחה כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע עומדת בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי. מזה כמחצית על חשבון ההפרעות הקונסטיטוציונאליות הקודמות ו-5% נכות על חשבון התאונה מיום 31.10.06.
ב"כ התובע המלומד טען כי אין ספק שתלונות התובע על כאבים בצוואר החלו בעקבות התאונה ובגללה. לטעמו עסקינן במקרה שב"גולגולת הדקה" שכן לתובע היו שינויים ניווניים עובר לתאונה אך הוא לא התלונן על כאבים. כך שלו לתובע היה אח תאום ושניהם היו נפגעים באותה תאונה בפגיעה דומה כאשר לתובע יש שינויים ניווניים ולשני לא סביר להניח שהתוצאות היו שונות לגבי כל אחד מהם וזהו הרעיון שמאחורי "הגולגולת הדקה" - על המזיק לקבל את הניזוק כמו שהוא כך שהסיכון הוא על המזיק ולא על הניזוק. ב"כ התובע טען כי יש לקבוע כי מלוא הנכות שקבע המומחה -בשיעור 10% היא תוצאה של התאונה ולאותם שינויים ניווניים אין משמעות משפטית.

ב"כ הנתבעים המלומדת טענה כי אף לאחר חקירתו של המומחה הוא לא שינה מהמסקנות המופיעות בחוות הדעת. המומחה היה נחרץ והסביר כי קיים רישום משנת 1993 בו התלונן התובע על כאבי צוואר והעדר רישומים נוספים אינו מעיד על העדר מגבלות בתנועות הצוואר עובר לתאונה וללא קשר אליה. המומחה הסביר כי אין להתעלם מהשינויים הניווניים כפי שהופיעו בצילומי הדמיה שביצע התובע וכי כשעסקינן באדם צעיר יחסית בעל שינויים ניווניים יותר ממתונים מביאים להגבלות תנועה שכן מדובר בפגיעה במפרקים. העדרן של תלונות רשומות אודות הגבלה זו ניתן להסביר בכך שמדובר בהגבלות תנועה קלות שניתן לחיות עימן. ב"כ הנתבעים טענה כי יש לקבל את מסקנותיו של המומחה בחוות הדעת ובעדותו. עוד טענה ב"כ הנתבעים כי מהחומר הרפואי הנוסף שהוגש לתיק בית המשפט עולה בבירור שלתובע עבר עשיר בתחום האורטופדי: התובע סבל מכאבי גב מותניים עובר לתאונה, אירוע שנחזה להיות כאירוע מוחי, חוסר בתחושה ביד שמאל ועל כן ככל שלתובע יש מגבלות כלשהן הן לא נובעות מהתאונה דנן אלא ממצב קודם.

לאחר שעברתי על חוות דעתו של פרופ' נרובאי וכן על עדותו וטענות ב"כ הצדדים סבורני כי אין מקום לסטות מקביעות המומחה.

המומחה קבע כי לתובע נכות רפואית צמיתה כוללת בשיעור 10% על פי תקנה 37(5)(א)    ‏לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956. על פי התקנות שיעור נכות זה מוענק בגין הגבלת תנועות בעמוד השדרה הצוארי (CERVICAL SPINE) בצורה קלה. אלא שמחצית מהנכות מתייחסת למצב רפואי קודם של התובע.

המומחה הסביר (עמוד 1 שורה 22 עד עמוד 2 שורה 7):

             "השינויים הניווניים אצל אדם צעיר בן 50, די מתקדמים רואים זאת בבדיקות אחרות שראיתי שנשלחו אלי הכל מתברר שיש לו שינויים ניווניים על זה אין ויכוח. אדם שאין לו תלונות ולא מפריע לו יכול להיות עם שינויים ניוונים ומגבלות קלות, זה לא מפריע לו כפי שלא כואב. לכן לא מתייחס. ברגע שיש תאונה השינויים הללו שהיו רדומים נותנים אותותיהם, לכן אי אפשר להתעלם מהם. חלק מהמגבלה בתנועות נובע מהשינויים הניווניים, אי אפשר להתעלם מזה. זה שחור על גבי לבן. הם הוחמרו כתוצאה מהתאונה. אך אם היה בא אלי יום קודם הייתי מוצא מגבלה בתנועות, הייתי אומר שיש לו נכות, לא בגלל שינויים ניווניים, שיש לשנינו, הנכות נובעת מהמגבלה בתנועות, לא מהשינויים הניווניים, לכן אני חושב שרוב המכריע של המומחים יגידו שהשינויים הוחמרו, ולא נגרמו בגלל התאונה."

לאור דבריו הבהירים של המומחה סבורני כי לתובע היה מצב רפואי קודם שבעקבות התאונה דנן - הוחמר (ועדיין עסקינן במגבלה קלה). לדידי, אין לעשות שימוש בעקרון "הגולגולת הדקה" מקום בו מדובר בהחמרה של מצב קיים. עקרון הגולגולת הדקה שמור למצב בו מדובר במצב מיוחד גופני ונפשי הקיים אצל הניזוק אשר הביא להעצמת הנזק כאשר זה נגרם כתוצאה מעוולה.

כדברי כב' השופט א' גרוניס בע"א 8279/02 זאב גולן נ' עזבון המנוח ד"ר מנחם אלברט (פורסם בנבו, 2006):